קמינר מרדכי נ' קיבוץ געש בע"מ

פסק דין

מבוא ורקע עובדתי

תובענה להצהרה, כי בתשלום הסכום אשר המבקש מעוניין לשלם למשיבה, ואשר מופקד בנאמנות בידי בא כוחו, יש משום מילוי מלא אחר פסק דין והסכם פשרה בין הצדדים, וכי כפוף לתשלום זה, המבקש לא חב עוד דבר למשיבה.

ראשיתה של הפרשה בהליכים אשר ננקטו ע"י המשיבה, כנגד המבקש ואחרים, בגין חוב דמי שכירות של חברה, אשר המבקש היה אחד מבעליה, ובגין ערבותו של המבקש לחוב זה. במסגרת הליכים אלה, אשר התנהלו בגדר ת.א. 576632/05, ת.א. 62792/07 ותיק הוצל"פ 1605410058 (להלן: "התיק האזרחי" ו- "תיק ההוצל"פ"), הגיעו המבקש והמשיבה להסכם פשרה.

על פי הסכם הפשרה, ישלם המבקש למשיבה סך של 105,000 ₪, בתוך 14 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (להלן: "הסכם הפשרה" ו- "סכום הפשרה").

ביום 23.12.07 הגיש ב"כ המבקש לבית המשפט, בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אשר היתה חתומה ע"י ב"כ שני הצדדים.

ביום 10.1.08 ניתן פסק הדין המבוקש (להלן: "פסק הדין").

כחודש לאחר מכן, ביום 6.2.08, ומשלא שולם סכום הפשרה לידיה, פנתה המשיבה למבקש, באמצעות ב"כ הצדדים, ודרשה כי יופעל סעיף הסנקציה אשר בהסכם הפשרה, היינו – כי ישולם לידיה מלוא סכום התביעה בתיק האזרחי בסך 299,154 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד. תכתובות בין הצדדים וב"כ, אשר הוחלפו בסמוך לאחר הדרישה הנ"ל, לא הביאו להסכמה בעניין.

ביום 11.2.08, פנתה המשיבה לבית המשפט, במסגרת התיק האזרחי, בבקשה למתן פסק דין וחתימה על פסיקתא על מלוא סכום התביעה בצירוף הסכומים הנלווים הנ"ל.

המבקש, מצידו, ניסה ביום 18.2.08, למסור שיק עם סכום הפשרה (105,000 ₪) במשרד ב"כ המשיבה, אך זה סירב לקבל השיק לידיו.

משכך, פנה המבקש אף הוא לבית המשפט, ביום 25.2.08, בבקשה במסגרת התיק האזרחי, בה ביקש מבית המשפט לקבוע כי הסכם הפשרה מולא על ידו בשלמותו ובבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים בתיק ההוצל"פ.

בית המשפט קבע, בהחלטה מיום 3.3.08 ובהתייחס לבקשת המבקש, כי מלאכתו בתיק העיקרי הסתיימה עם מתן תוקף פסק דין להסכם הפשרה, והפנה את הצדדים לבירור המחלוקת שנתגלעה ביניהם במסגרת תובענה לסעד הצהרתי או בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ.

מכאן, ההליך שלפני.

להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת ההליך הנוכחי, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו כנגד העברת סכום הפשרה המקורי – 105,000 ₪ לידי המשיבה, עוכבו הליכי ההוצל"פ כנגד המבקש.

מטעם המבקש נמסרו עדויות מפי המבקש עצמו ומפי עו"ד רוזנברג – בא כוחו של המבקש הן בהליך הנוכחי והן בהליכים ובעניינים הנוגעים להסכם הפשרה נשוא ההליך הנוכחי. כן נמסרה עדות טכנית קצרה מפיו של השליח אשר ניסה, ללא הצלחה, למסור את ההמחאה עם סכום הפשרה במשרד ב"כ המשיבה. עדות מטעם המשיבה נמסרו מפיו של עו"ד יוגב, אשר היה מעורב בטיפול בפרשה מטעם המשיבה, לצד משרד ב"כ המשיבה.

טענות הצדדים

ב1.טענות המבקש

תמצית טענות המבקש הינה כדלקמן:

פרשנות נכונה של הסכם הפשרה, אשר תואמת את כוונת הצדדים ויש לראות בה אף תנאי מכללא ביניהם ביחס למועד התשלום, מחייבת מסקנה, כי מניין 14 הימים לתשלום סכום הפשרה לא יחל ביום מתן פסק הדין על ידי בית המשפט אלא רק ממועד הידיעה על פסק הדין.

לתוצאה זו מגיעים אף מכוח החובה המוטלת על צדדים לחוזה לקיום התחייבויות ועמידה על זכויות חוזיות בתום לב, באשר היה על המשיבה ליידע את המבקש בדבר מתן פסק הדין ולא להמתין לחלוף מועד התשלום ובכל מקרה לאפשר למבקש לשלם את סכום הפשרה. זאת, היות וברור כי מדובר לכל היותר באיחור קל בתשלום, אשר אירע בתום לב מלא מצד המבקש, שהפקיד את סכום הפשרה בידי ב"כ בסמוך לאחר הגשת הבקשה למתן תוקף פסק דין. בהקשר זה טוען המבקש, כי יש להתחשב בכך שאיחור קל זה לא גרם למשיבה כל נזק וכן בכך שסכומו של הפיצוי המוסכם מופרז ואינו תואם את האיחור הקל בתשלום, ככל שאירע, ואת העדרו של כל נזק למשיבה;